פרשת וירא

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. (יח, א)

רש"י: לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו.

בקור חולים

מתוך כרך ד של האנציקלופדיה התלמודית , ערך בקור חולים

האם בישיבה על יד מיטת החולה מקיימים מצות ביקור חולים?

מתי מותר ליטול שכר עבור ביקורו של חולה?

המצוה. מצוה לבקר את החולים (רמב"ם אבל פי"ד ה"א; טוש"ע יורה דעה שלה א), שכן מצינו בהקב"ה שמבקר חולים, שנאמר: וירא אליו ה' באלוני ממרא, ואמרו (סוטה יד א): אחרי ה' אלקיכם תלכו (דברים יג ה) – וכי אפשר לו לאדם לילך אחר שכינה?! אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה: מה הקב"ה ביקר חולים, אף אתה בקר חולים. ועוד אמרו: 'והודעת להם את הדרך ילכו בה' (שמות יח כ) – 'ילכו' זה בקור חולים (ב"ק ק א), שכן בקור חולים מקיימים על ידי הליכה אל החולה (פרישה יו"ד שם).

וביארו בגמרא (ב"מ ל ב) שאף על פי שבקור חולים בכלל מצות גמילות חסדים, בכל זאת נצטוינו על בקור חולים במיוחד, ללמד שאפילו במקום שהמבקר יטול לעצמו קצת מהחולי - כגון שהוא בן גילו של החולה, שאמרו שהוא נוטל אחד מששים בחליו – אף על פי כן מצוה עליו לבקרו.

בספר הלכות גדולות (במנין מצוות עשה) נמנית מצות בקור חולים בכלל המצוות שמן התורה; אבל הרמב"ם (שם) כתב שאינה אלא מצות עשה מדבריהם, ובהקדמתו לספר המצוות (שורש שני) ביאר שהכוונה שבתורת מצוה מיוחדת של בקור חולים היא מדבריהם, אבל היא כלולה בכלל מצות התורה של 'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט יח). עוד אמרו: רמז לבקור חולים מן התורה מנין? שנאמר: 'אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם' (במדבר טז כט) – ש"פקודת כל אדם" משמע שבני אדם פוקדים ומבקרים אותם (רש"י שם). ביקור חולים נמנה בין הדברים שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא (שבת קכז א).

נטילת שכר. אסור ליטול שכר בעד בקור חולים (נדרים לט א). שמצוה היא ויש לו לעשות בחינם (תוס' שם), או מפני שנראה כמבזה מצות בקור חולים (פירוש הרא"ש שם). במה דברים אמורים? כשמבקרו בעמידה; אבל בישיבה מותר ליטול שכר (גמרא שם). שהרי משום מצות בקור חולים היה די בעמידה (גמ' ור"ן שם). ויש מקומות שנהגו להחמיר שלא ליטול שכר אף על הישיבה, כדי שלא יבוא ליטול שכר על העמידה (גמ' ור"ן שם).

שיעורו. אמרו בברייתא (נדרים לט ב): ביקור חולים אין לו שיעור. ופירש אביי שאפילו גדול מבקר אצל קטן, ורבא פירש אפילו כמה פעמים ביום. הרמב"ם (שם ה"ד), הטור והשולחן ערוך (שם ב) פסקו את שני הפירושים להלכה. והוא בכלל מה שאמרו במשנה (פאה רפ"א): גמילות חסדים אין לה שיעור, ופירשו בירושלמי (שם) דהיינו גמילות חסדים שבגופו. וכתבו הרמב"ם (שם), הטור והשלחן ערוך (שם): וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יטריח על החולה.

ועוד כתב הרמב"ם (שם על פי נדרים שם: נוטל אחד מששים בחליו): כל המבקר את החולה כאילו נוטל חלק מחליו והקל מעליו. ובגמרא (שם מ א) אמרו: כל מי שאינו מבקר הרי זה כאילו שופך דמים. בשיטה מקובצת (שם) אמרו, שחייב לבקר אפילו אם מתבטל על ידי כך ממלאכתו; אבל בשם הרא"ם הביאו שאינו חייב להתבטל ממלאכתו לבקור חולים, שהרי התירו ליטול שכר על הישיבה עם החולה, כמבור למעלה.

מהות הבקור. המבקר את החולה צריך לפקח בצרכי החולה (פי' הרא"ש שם מ א), בענייני מיטתו ובענייני המקום אשר הוא בו (שמ"ק שם). ומעשה ברבי עקיבא שנכנס לבקר תלמיד אחד, ועל פי ציוויו כיבדו וריבצו לפניו, וחיה; אמר לו: רבי החייתני (גמ' שם).

וצריך המבקר להתפלל עליו שיתרפא (שם). וזהו עיקר המצוה של בקור חולים – שיעשה לו צרכיו, וימצא נחת רוח עם חבריו, ויבקשו עליו רחמים (רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש). והמבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים - לא המצוה (רמב"ן שם; רמ"א בשו"ע שםד). בנוסח התפלה: אמר ר' חנינא: מי שיש לו חולה בתוך ביתו, צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל (שבת יב ב) שמתוך שכוללו עם האחרים תפילתו נשמעת בזכותם של רבים (רש"י). וכשמבקש עליו רחמים – אם הוא לפניו, יכול לבקש בכל לשון שירצה; ואם מבקש שלא בפניו, לא יבקש אלא בלשון הקודש (תורת האדם ע"פ שבת שם; טוש"ע שם ה).

ביקור חולים וניחום אבלים איזה קודם? נחום אבלים קודם לבקור חולים , שנחום אבלים הוא גמילות חסד עם החיים ועם המתים (רמב"ם שם ה"ז; רמ"א בשו"ע שם). אבל הב"ח והש"ך (שם) כתבו שהדברים אמורים דוקא כשאי אפשר לקיים שניהם. אבל כשאפשר לקיים שניהם; אבל כשאפשר לקיים שניהם, בקור חולים קודם, כדי שיבקש רחמים עליו ויעשה צרכיו שהוא כאילו מחייהו.