פרשת לך לך

סעודת ברית מילה

וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם. (יז, יב)

סעודת ברית מילה

האם יש לשמוח בברית מילה למרות צערו של התינוק?

מדוע אין מזמינים לסעודת ברית מילה?

על פי הערך: ברית מילה, מתוך האנציקלופדיה התלמודית כרך ד

המנהג ומקורו: כתב השלחן ערוך (יו"ד רס"ה יב ע"פ אבודרהם ברכות שער ט ושבלי הלקט הל' מילה סי' ד): נוהגים לעשות סעודה ביום המילה, והוסיף המחזור ויטרי (עמ' ב627): ואבי הבן מגדיל בשמחה ומשתה ויום טוב. מקור המנהג מהאמור בפרקי דרבי אליעזר (פכ"ט והובא באבודרהם ובשהב"ל שם): כשנולד יצחק בן שמונת ימים הגישו למילה, שנאמר: וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן־שְׁמֹנַת יָמִים (בראשית כא ד), והגישו למנחה על גבי המזבח ועשה משתה ושמחה, מכאן אמרו חכמים חייב אדם לעשות שמחה ומשתה באותו יום שזכה למול את בנו, כאברהם אבינו, שנאמר (בראשית כא ח): וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת־יִצְחָֽק (בראשית שם ח) ופירשו התו"ס (שבת קל א ד"ה שש) שפרקי דרבי אליעזר מפרש שמדובר בסעודת ברית מילה, ודורש: "ביום הגמל" - ביום ה"ג מל, היינו ביום השמיני [שה"ג בגימטריא ח'] מל את יצחק.

מקור נוסף יש בתלמוד: כל מצוה שקיבלו עליהם ישראל בשמחה כגון מילה – שנאמר:שָׂשׂ אָנֹכִי עַל־אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָֽב (תהילים, קיט קסב), והינו מילה שהיא אמירה יחידה שקדמה לשאר אמירות (רש"י) – עדין עושים אותה בשמחה, שעושים משתה (רש"י). ולא עוד אלא שאחד מן האמוראים היה מברך בברכת המזון של סעודת מילה "שהשמחה במעונו", כדרך שמברכים בנשואין (עי' כתובות ח א). ואף על פי שאין הלכה כמותו, הרי זה משום צער התינוק (שם), אבל מכל מקום כתב שבלי הלקט שיש ללמוד משם שעושים סעודה גדולה כמו יום החופה. ואבודרהם נתן סמך לסעודה זו מדוד המלך שאמר: אספו לי חסידי כרתי ברית עלי זבח (תהילים נ ה), שהוא רמז לסעודת מילה, שפירש "זבח" כמו "זב ח'", והוא דם מילה שזב לשמונה ימים. במדרש תנחומא (סו"פ חיי שרה) אמרו: כשמל בנו, אפילו אדם ממשכן עצמו, משמח אותו היום.

מהות הסעודה. סעודה זו נקראת סעודת מצוה (רמ"א בשו"ע שם). ולדעת האור זרוע (ח"ב סי' קז) זוהי סעודת שבוע הבן, שמבוא בגמרא שאפילו אמוראים שנהגו שלא להינות מסעודת הרשות אכלו בסעודה זו (עי' בבא קמא פ א וחולין צה ב). ונהגו לאסוף מנין לסעודה זו (רמ"א שם) כל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים (רמ"א שם ע"פ תוס' פסחים קיד א). ולפיכך כתב מהר"י טיקטין בספר באר היטב, שמי שאין דעתו לילך לסעודה זו, יבקש שלא יזמינו אותו, שהמוזמן ואינו הולך הוא מנודה לשמים. אין לצאת בסעודה זו ביין ומתיקה בלבד, אלא יעשה סעודה ממש (חכמת אדם). וצריך לאכול בשר בסעודה זו, שאין שמחה אלא בבשר (עי' רמ"א או"ח תקנא י ומגן אברהם סי' רמט ס"ק ו ומחצית השקל שם).

כתב המחזור ויטרי (עמ' 627) שיש נוהגים לומר זמירות במשתה הברית. ובמדרש (רות פ"ו) אמרו על סעודת הברית של אלישע בן אבויה: וכשאכלו ושתו שרו, אילין מזמורין ואילין אמרין אלפנטרין, היינו שירים בסדר אל"ף בי"ת. וקודם ברכת המזון יש אומרים פיוט נודה לשמך וכו' (ישנו בסדורים נוסח אשכנז). וכשמגיעים בברכת המזון ל"הרחמן הוא יזכנו" נוהגים לומר: הרחמן הוא יברך אבי הילד ואמו וכו' (עי' הנוסח בסידורים) . בשער הכולל לסידור הרב בעל התניא פי"ד פקפק, שמא יש בזה הפסק בין ברכת המזון לשתיית כוס של ברכה.