פרשת קדושים

לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. (יט יג)

בל תלין

בל תלין. איסור הלנת שכר עבודתו של פועל.

הפרקים: א. שכיר לזמן; ב. קבלן; ג. שכירות חפצים; ד. במקרים שאין עוברים; ה. בנכרי וגר

כרך ג עמודים של-שלה

האם יש איסור הלנת שכר בשכיורת דירה?

האם אפשר להתנות עם הפועל מראש שלא ישלם לו בזמנו?

האיסור. מצות עשה לשלם שכר מלאכתו של פועל בזמנו, שנאמר (דברים כד טו): בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ (רמב"ם שכירות פי"א ה"א; טור ושולחן ערוך חושן משפט שלט א), ו"ביומו" פירושו בזמנו (ב"ח שם). ואם איחרו לאחר זמנו, ביטל את מצות העשה ועבר בלא תעשה, שנאמר (דברים שם): וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, ונאמר לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר.

זמנו. איזהו זמנו? שכיר יום גובה כל הלילה, שכיר לילה גובה כל היום (ספרי דברים שם; משנה בבא מציעא קי ב; רמב"ם שם ה"ב; טוש"ע שם ג). הטעם: הפסוק "לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר" אינו מדבר אלא בשכיר יום, שהרי שכיר לילה חייב לעבוד כל הלילה עד הבוקר, ולא נתחייבו הבעלים בתשלום השכירות עד שהגיע הבוקר, ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. והפסוק "וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ" אינו מדבר אלא בשכיר לילה, שהרי שכיר יום חייב לעבוד כל היום עד הלילה, וקודם הלילה אין כל חיוב על הבעלים לשלם לו (ברייתא וגמרא שם). ונתנה התורה לבעלים זמן של עונה אחת, יום או לילה, כדי שבמשך זמן זה יוכלו להשתדל ולחפש כסף לשלם (רש"י על התורה ויקרא כאן; לבוש סי' שלט; סמ"ע שם ס"ק ה).

אף שכיר שעות, שאינו לכל היום או לכל הלילה, הוא בכלל האיסור (משנה שם), שנאמר (דברים שם): וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ, דבר שמוסר - הפועל - נפשו עליו (גמ' שם קיא ע"ב), היינו כל ששיעבד עצמו עליו (רש"י שם). ואפילו לא שכרו אלא לבצור לו אשכול אחד של ענבים (גמ' שם), כלומר: שכיר שעות (רש"י ותוס' שם). בזמננו, שהפועלים שהם שכירי יום אין דרכם לעשות מלאכה עד הלילה, אלא גומרים עבודתם מבעוד יום, אין דינם אלא כשכיר שעות; וכיון ששקעה השמש ולא שילם להם, עובר משום בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ ומשום וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ (בית יוסף שם בשם נמוקי יוסף; רמ"א בשו"ע שם ג). אבל אם עשו מלאכה עד הלילה, יש לו זמן כל הלילה; ואף על פי שלא התנה בפירוש שיעבדו עד הלילה, ודאי לכך נתכוונו בתחילה, שאם יעבדו עד הלילה שלא יתחייב לשלם קודם (שם).

שכירות חפצים. אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים, יש בהם משום בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, ויש בהם משום לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר (תורת כהנים קדושים פרק ג פרשה ב; משנה ב"מ קיא א), שנאמר (דברים כד יד-טו) "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר וגו' אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" - כל שבארצך, אפילו בהמה וכלים (ברייתא שם). רבי יוסי ב"ר יהודה חולק וסובר שעל בהמה וכלים אינו עובר, שנאמר: וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא - מי שבא לידי עניות ועשירות, היינו אדם; יצאו בהמה וכלים שאינם באים לידי עניות ועשירות (שם). הלכה כדעה הראשונה (רמב"ם שם ה"א; טוש"ע שם א).

אף על שכר קרקע עובר בבל תלין. וכן אמרו בתורת כהנים (קדושים פרק ג פרשה ב והובא בסמ"ג לאוין קפא וביראים השלם סי קכו): שכר קרקע מנין? תלמוד לומר: "לֹא תָלִין פְּעֻלַּת" - כל דבר. והטור (שם) הביא בשם הרמ"ה שאין עוברים על שכר קרקע, שהרי אנו מרבים שכר בהמה וכלים מ"בארצך", היינו רק מה שנמצא בארצך ולא ארצך עצמה. אך תמהו על זה המנחת חינוך (מצוה רל) והשער משפט (סי' שלט) שהוא נגד התורת כהנים. ולדעת הרמ"ה, הסתפק הקצות החושן (שם ס"ק א) אם בַּיִת דינו כמחובר או כמטלטלין, והעלה שבאיסורים יש להחמיר.

אופנים שאין עוברים. אין עוברים בבל תלין אלא אם הפועל תובע את שכרו; אבל אם לא תבע, אין עוברים (תו"כ שם; משנה ב"מ קיא א וברייתא שם קיב א; רמב"ם שם פי"א ה"ד; טוש"ע שם י), שנאמר: "אִתְּךָ" - מדעתך (ברייתא שם), היינו שהעיכוב מדעתך ולא מדעתו של הפועל (רש"י שם). ומכל מקום, כתב השער משפט (שם ס"ק ב) שאפילו אם לא תבעו, יש איסור לעכב השכירות, אלא שאינו עובר על הלאו.

אפילו אם תבעו הפועל, אם לא היה לבעל הבית במה לשלם, אינו עובר (ברייתא שם קיב א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שנאמר: "אִתְּךָ" - שיש אתך (ברייתא שם). ואפילו אם יש לו מטלטלין הרבה, אלא שאין לו מעות, אינו עובר, ששכרו של פועל הוא במעות (מגיד משנה שם; ריטב"א ב"מ שם; שו"ע הרב שאלה ושכירות סט"ו). ומידת חסידות שאפילו אם אין לו כסף, שילוה ויפרע לשכיר בזמנו (שו"ע הרב שם סי"ח בשם האר"י). והחפץ חיים (בספר אהבת חסד פ"ט סי"א ובפירושו ס"ק כא) מצדד לומר, שאם יכול להשתדל ולהשיג מעות בהלואה, הרי זה כמו שיש "אִתְּךָ", וחייב להשיג ולפרוע, שהרי לכך נתנה לו התורה זמן יום או לילה, שיוכל לחפש מעות.

המַתְנה עם הפועל בשעה ששכרו שלא יתחייב לפרעו בזמנו, הרי זה בכלל ההלכה שכל תנאי שבממון קיים, ואינו בגדר מתנה על מה שכתוב בתורה, ואינו עובר בבל תלין. וטוב להתנות כן עם השכיר, כי שמא יהיה טרוד, או לא יהיו לו מעות בריוח, ונמצא עובר בלא תעשה (ספר חסידים סי' תתרסו; ש"ך ס"ק ב בשמו; שו"ע הרב סי"ח). אבל אם התנה בלשון "על מנת שלא יהיה בזה דין של בל תלין", כתב החפץ חיים (אהבת חסד שם ס"ק כד) שהרי זה מתנה על מה שכתוב בתורה, והתנאי בטל, שבעל כרחו יש כאן דין בל תלין. אבל דעת השואל ומשיב (שתיתאה סי' א) שאף בלשון זו אינו עובר, כיון שעל כל פנים הפועל לא נכנס על דעת שיקבל בזמנו.