פרשת תרומה

ועשו ארון

הרמב"ם ובעל ספר החינוך לא מנו את המצוה הזו בין תרי"ג המצוות, אבל הרמב"ן סבור שזו היא אחת מהן. ומדוע לא מנוה הראשונים? יש שביארו משום שהארון הוא אחד מתוך כלי המקדש, והמצוה לעשותו היא חלק ממצות בנין המקדש. יש שביארו שאין זו מצוה הנוהגת לדורות, שהרי לא נצטרך לעולם לעשות ארון שני. הארון שעשה משה נגנז, ועתיד הוא לשוב אלינו. ואף שלמה, שעשה את כל הכלים מחדש, לא עשה ארון חדש.

מאידך גיסא, הרמב"ן שמנה את עשיית הארון למצוה בפני עצמה, לא מנה את עשיית שאר כלי המשכן. זאת משום שהמנורה, השלחן והמזבח אינם מצוות בפני עצמן, אלא הם הכשר עבודה - המנורה להדלקה, השלחן להנחת לחם הפנים, והמזבח להקרבת הקרבנות. לעומת זאת הארון - שום עבודה לא נעשית עליו או באמצעותו.

שינוי הלשון שבארון - "ועשו ארון", במקום "ועשית שלחן", "ועשית מנורת זהב", "ועשית את המזבח" - מוסבר לשתי הדעות: או שעשיית הארון אינה מצוה עלינו, ולכן "ועשו" ולא "ועשית"; או שדווקא הארון מצוותו לדורות, ולכן "ועשו" (גם אנחנו), ואילו שאר הכלים - "ועשית", אתה משה.

אף שלא מנה הרמב"ם את עשיית הארון כמצוה, בכל זאת מונה הוא כמצוה את החובה לשאת את הארון בכתף, ולא על עגלה. את המצוות האחרות הנלוות לנשיאת הארון - שלא לנגוע בו, ושל א לראות אותו - לא מנה הרמב"ם. אבל רב סעדיה גאון, רבי שלמה אבן גבירול ובעל ספר היראים מנו גם מצוות אלו.

ע"פ הערך ארון בכרך ב